נכתב למין מסוים ותקף לשני המינים

​

אתם מכירים את זה ששואלים אתכם: 

• "למה לא ניקית את הכיור אחריך"?

• "מזמן לא יצאנו למסעדה"

• "נהיה כבר מאוחר".

 והתשובות שמגיעות הן:

• "לא ראיתי שהוא מלוכלך"

• "נכון"

• "נכון"

והצד השני אומר: מה הוא לא מבין? אני אומרת שאני לא מרוצה שהוא לא מנקה. ומבקשת ממנו שינקה אחריו.

אני רוצה לצאת למסעדה. מה הוא לא מבין? מה הוא עונה לי "נכון"?

אוף… איזה אורחים מעצבנים תקועים אצלנו שעות. אנחנו רוצים ללכת לישון והם לא מבינים את ה"רמז".

​

אלה הם דוגמאות של קצרים בתקשורת בין אנשים שמדברים בתקשורת עקיפה או פאסיבית לאלה שמדברים תקשורת ישירה. אלה בעצם שתי צורות שונות של תקשורת שאנשים רגילים לתקשר. ההרגלים האלה הושרשו בנו במהלך חיינו מהמשפחה, תרבות, חברה, והאנשים שפגשנו במהלך הדרך. בתקשורת העקיפה רגילים לתקשר ברמזים או שאלות או דרך עקיפה אחרת כי מאמינים שדיבור ישיר  יכול להיות תוקפני או לא תרבותי וגס. ואילו המתקשרים בתקשורת ישירה, מאמינים שזאת הדרך היעילה לתקשר כי הדברים הנאמרים מאוד ברורים ולא ניתנים לפירוש אחר או לא מובנים ואין משהו לא תרבותי בלהגיד את הדברים כמו שהם.

אז מה עושים?

​

קודם כל קריאת הפוסט היא צעד ראשון בלהכיר את שני הדרכים השונות לתקשר ולהפנים את זה. הצעד הבא היא לשים לב בתקשורת עם בן/בת הזוג מה התקשורת של כל אחד מכם (כמובן זה יכול להיות גם מעורב) ואז אם יש איזשהו "קצר", לא להתעצבן ולהבין שזו פשוט דרך תקשורת שונה. אם אתם יודעים שהפרטנר שלכם מתקשר תקשורת עקיפה ולא הבנתם, אפשר לשאול לכוונה. ואם הפרטנר שלכם מדבר תקשורת ישירה ואתם מרגישים שהוא "גס מדי", להבין שזו בעצם דרך התקשורת שלו. 

אפשר גם  לדבר על זה. להכיר אחד את השנייה. ומתוך ההכרות אפשר גם לנסות "לתרגם" את הנאמר לשפה של הפרטנר כשקורה ה"קצר" או אפילו לפני.

 ואפילו לצחוק על השוני בדרכי התקשורת והסיטואציות המצחיקות שהשוני הזה מביא.

​

אז מאחל לכולנו הבנה הדדית ללא קצרים בתקשורת